11.6.2018
 

 

את ההרצאה פתחה אורלי אבני, מנהלת הספריה, בדבריו של פרופ' יגאל שוורץ על באר: 

"חיים באר הוא הסופר העברי ביותר מבין הסופרים החיים בינינו - 

משום שספריו הם מלאכת מחשבת של דיבור אינטימי, מורכב, מתוח ומרתק, הן עם ארון הספרים היהודי 

והן עם מסורת הכתיבה של הספרות העברית החדשה, החילונית מעיקרה, שראשיתה בתקופת ההשכלה." 

הרצאתו של באר באולם הספריה, שהיה מלא בשוחרי ספר ודעת, נשמעה לעיתים כמו מופע סטנד-אפ, שכן באר ניחן בחוש הומור נפלא  

ומתבל את הרצאותיו בסיפורים ואנקדוטות מלאות הומור, עצמי, משפחתי וישראלי.  

באר הציג בהרצאתו אמש בספריה מספר סוגיות שמעסיקות אותו ואשר באו לידי ביטוי בספרו שיצא לאור לאחרונה "בחזרה מעמק רפאים":

ראשית, מעסיקה את באר השאלה מה יהיה עם עיזבונו הספרותי לאחר שילך לעולמו? גם ברמה האישית וגם ברמה הספרותית-תרבותית. 

כל סופר משאיר אחריו עיזבון ספרותי, כתבים שלא השלים ו/או לא פורסמו. במקרה של עגנון למשל, ציין באר, נעשה טיפול נפלא ע"י משפחתו. 

אך לעומת זאת, במקרה של יהודה עמיחי, מדינת ישראל, שאמורה להיות אמונה על התרבות ועל שמירתה, לא מצאה את הכסף לטובת רכישת העיזבון

הספרותי מאלמנתו של עמיחי, וזה נרכש ונשמר כיום על ידי אוניברסיטת ייל בארה"ב. 

שנית, ציין באר, בכל סיפור טוב יש משהו מכאיב, הספר מציג בפני אנשים מראה, והיא לא תמיד נעימה. אנשים נפגעים,

ולעיתים מנתקים גם קשרים בעקבות זאת. לכן בהומור ציין, שרשימת החברים שלו היא גמישה ומשתנה. נוספים חדשים ואחרים מתנתקים. 

באר התייחס גם לסוגייה העוסקת במשיכה אל האחר, אל העולם האסור: המשיכה לנצרות. ואכן קסם המשיכה אל האסור מלווה את באר במשך שנים,

לא רק בספר זה אלא גם בכתביו הקודמים. 

כשנשאל באר על ידי הקהל מתי החליט להוריד את הכיפה הוא השיב בציניות מסויימת, שלאור מה שהוא רואה במציאות הישראלית (שפושעים מתהלכים עם כיפות) - 

הוא החליט לוותר על זה. עוד הוסיף וציין, שלדעתו הציונות הדתית עשתה טעות גדולה כשהכריזה שהיא דוגלת בישראל השלמה והקצינה את דעותיה - 

במקום להיות המתווכת בינינו לבין ארון הספרים - היא לקחת כיוון אחר ואיבדה את תפקידה החשוב הזה. 

הקהל היה מרותק להרצאה, ולראיה - באר ציין בסוף ההרצאה שחיפש באולם מנומנמים - ולא מצא כאלה 😁